פסק-דין בתיק ת"ק 37679-10-11

בפניי תביעה כספית.

הנתבעת, אישה מבוגרת בת 85, השכירה דירה אצל אחיו של התובע, כאשר התובע משמש כמיופה כוח עבור אחיו על פי יפוי כוח שהוצג בביהמ"ש.

לטענת התובע, חתמה הנתבעת על הסכמה מפורשת לחודש נוסף מגורים בדירה, וזאת בין התאריכים 1.9.11 ועד 30.9.11 וזאת בעלות של 2,500 ש"ח לחודש, ואולם לא שילמה חרף התחיבותה את הסכום האמור.

עוד טען, כי הנתבעת עקרה מזוזת אבן בעלות של 550 ש"ח.

התובע הזדרז עוד טרם מתן פסה"ד והפנה את ביהמ"ש לכך, כי הנתבעת לא שילמה גם את ההוצאות שנפסקו לחובתה בישיבה מיום 12.2.12 אליה לא התייצבה.

הנתבעת מצידה הכחישה את כל טענות התובע.

לגבי גניבת המזוזה טענה, כי מדובר בטענה שקרית ומעליבה.

לגבי חודש שכירות הנטען,  טענה כי פינתה את הדירה המושכרת במועד הקבוע בהסכם השכירות וזאת בתאריך 31.8.11 וכי שילמה את מלוא דמי השכירות.

לטענתה בסופו של יום לא מומשה האופציה להמשיך ולהשכיר את הדירה למשך חודש נוסף.

בתאריך 20.11.12 שמעתי את אחיו של התובע ואת הנתבע ובתה אשר ליוותה אותה.

לגבי המזוזה שנטען כי נגנבה, אני דוחה טענה זו לחלוטין.

הטענה לא הוכחה, לא הוגשה תלונה במשטרה, לא הוצגו ראיות בנושא זה והתרשמותי גם מהנתבעת ובתה, כי לא היו מעלות על דעתן לגנוב  מזוזה מאבן ולשים תחתיה מזוזה פשוטה.

לעניין היותר מרכזי בתיק זה, אותו חודש בתאריך 9/2011, אשר לטענת התובע מימשה הנתבעת את האופציה של חודש שכירות בעלות של 2,500 ש"ח.

מצד אחד, יש חתימה מפורשת של הנתבעת המתייחסת לאותו חודש.

הנתבעת אישרה שזו חתימתה ואולם לטענתה הוחתמה מבלי שהיא יודעת שהיא חותמת על חודש שכירות נוסף.

הנתבעת ובתה הכחישו מכל וכל כי מימשו את האופציה האמורה וטענו כי התובע החתים אותה על חודש שמעולם לא גרה בדירה.

מדובר בעדות בע"פ כנגד מסמך בכתב.

בתה של התובעת העידה: "אמרתי לו שייתן לה אופציה של חודש נוסף. לא התחייבנו. בסוף הדירה היתה מוכנה ולא היה צריך את החודש. אמא שלי לא ידעה על מה היא חתמה בכלל".

מעבר לעובדה שאני מתקשה להאמין שהאם הוחתמה מבלי שהיא יודעת על מה שהיא חותמת, גם על פי עדות בתה, היתה בקשה לחודש אופציה נוסף, אופציה שהתובע הסכים לה וגם אם לא מימשו את האופציה ונכנסו לדירה אחרת, העובדה שהיתה התחייבות גם על פי עדותה של בתה של הנתבעת, מעלה כי יש לקבל את עמדתו  של התובע ולקבל את אותו חלק זה בתביעה.